<h1>אמרכל — הלכ' איסור והיתר</h1>
<h2>דף לה.</h2>
ר"י התיר גבינות (ששכחה) [ששכחו] (ב)דפוס שחתמו בו הגבינות בבית הגוי ולא חייש שמא זייף הגוי וחתם אחרות באותו דפוס כי עיקר הטעם כר' יהושוע שאמר משום גילוי ואין אנו נזהרים משום גילוי ולא טרח ומזייף הקפיד ר"ת על אחד שהיה מספיק לבא לפעמים בעת החליבה או במקצת החליבה. הורו הגאונים שגבינות הגוים אסורות במקום דליכא טעמי כלל אטו במקום דאיכא טעמי אסור.
אין מעמידין בעור קיבת [נבילה] אלא בקיבה עצמה ובקיבת שחיטת נכרי וכשרה שינקה מן הטריפה וכש"כ טריפה שינקה מן הכשירה מ"ט חלב המכונס בעור פירשה והמשנה שאסרה קיבת כשירה שינקה מן הטריפה היינו חלב צלול ממש ואין ליקח מקיבת בהמה שהרג הגוי משום הרחק מן הכיעור ואם הקיבה נמלח בעורה אסור לפי שהחלב קולט טעם העור והוי ליה בשר בחלב אע"ג דצונן הוא.
כתב ר"ת על החמאה נ"ל היתר גמור מאותן הגוים (ההולכין) [החולבין] לגבן ואפילו אם ערבו בה נסיובי דחלבא דקאי זיהרא ביני איטפי יבש שרי ובד' ימים יבש ואותם שלא ערבו מותרות מיד ואם ספק ערבו ספיקא דרבנן ולקולא גם כי נסיובא דחלבא אינו כ"א לאחר הגבינה (והולכין) [וחולבין] לגבן אין מערבין בו דבר טמא דלא קאי סמ"ק כתב דאין חילוק להתיר חלב שחלבו גוי לצורכו לאותן שמתאכסנין בבית הגוי ואין להקל והמחמיר תע"ב. כתב הר"ם מלונדריש איסור גמור שאין רגילות לקחת קרימא הוא שומן החלב מחלב שחלבו גוי.
<h2>דף לח:</h2>
ואם אפה גוי עסתו של ישראל ולא חתה ישראל בגחלים ולא השליך בתנור קיסם אפילו בדיעבד אסור משום בשולי גוים וצריך ליזהר אם ימכרנה לגוי שמא יחזור וימכרנו לישראל כדאמר פ' כל שעה [פסחים מ' ע"ב] גבי האי ארבא דטבעא בחישתא ואם ספק נתן קיסם ספיקא דרבנן ולקולא. ושמעתי שכל זמן שהפת בתנור יכול להכשיר התנור וכן אם לא הספיק לתת פתו בתנור בע"ש וקדש היום ולא הכשיר טוב הדבר למוכרו לגוי בדבר מועט והגוי אופה בשבת גם שמעתי אם שכח ולא הכשיר התנור והוציא הפת אם יודע שהפת ישביח יחזור לתנור ויחממהו.
ביצה שצלאה גוי מסקינן בפ' אין מעמידין כר' יוחנן דאסר וכן פסק האלפסי משום בשולי גוים.
ביצה שצלאה גוי אסורה כר' יוחנן ודגים קטנים שמלחן גוי או ישראל ובא גוי וצלאן מותרים וכן דג מליח דהלכה כחזקיה ובר קפרא.
<h2>דף לט.</h2>
דגים שעלו בקערה שאכלו בה בשר מותר לאכול הדגים בכותח שיש בו חלב לפי שהוא נ"ט בר נ"ט ב' פעמים נבלע הטעם [ונפלט] קודם שיכנס באסורא הבשר נ"ט בקערה והקערה בדגים ועדיין ב' טעמים הללו היתר ואין עוד טעמו הפולט חשוב טעם ולכך מותר לאכלם בחלב וכש"כ כשנתבשל במחבת מותרים לאכלם בכותח דאיכא ג' נותני טעם הבשר נ"ט במחבת והמחבת נ"ט במים והמים בדגים והכל התר ומותרים לאכול בכותח. א"כ קערות שאכלו בהם רוטב בשר והוא רותח והודחו במים רותחים במחבת חולבת שאינה בת יומא הקערות מותרת שלא קלטו רק טעם חלב שכלי שאינו בן יומו שהוא נ"ט לפגם וגם המחבת מותרת לבשל בה לפי שיש בה ג' נ"ט להיתר מן הבשר בקערה ומשם במים ומן המים במחבת ועדיין היתר כיון שאינה בת יומא ודוקא כשהקערות מקונחות שאינם מלוכלכות מן המרק של בשר קודם שהדיח דאז ליכא אלא פליטה אבל אם הקערה או המחבת מלוכלך בתבשיל של בשר או של חלב הכל אסור וכן הדין בירקות או קטניות או ביצים דינם כמו דגים שעלו בקערה אבל מחבת של גוים שיש בה נ"ט בר נ"ט מאיסור אסור ללוש מן המים שנתחממו עסת יהודי ובדיעבד שרי. ופסק בס"ה עלו וה"ה נתבשלו אבל נצלו בשפוד של בשר אולי יש להחמיר. צנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאוכלו בכותח מ"ט אגב חורפי' בלע פי' חריפות הצנון מפליט עיקר הטעם של הבשר הבלוע בסכין ונבלע בצנון ואינו קרוי נ"ט בר נ"ט ועוד הסכין אינו מקונח ואגב חורפא דצנון בלע טובא הילכך צריך ליזהר שלא לחתוך שומים ובצלים ולא ראשי כרתי שרוצה לאכול עם בשר בסכין חולבת או אפכא ואם עבר וחתך ונתנם בקדירה רותחת מותר לבטל טעם הסכין הבלוע בירק וצריך ס' בקדירה כשיעור כל הירק דחתיכה עצמה נעשית נבלה וצריך ס' כמוה ויכול להיות שאינו חולק בין בן יומו ובין שאינו בן יומו כדאמר [ע"ז ל"ט ע"א] גבי קורט של חלתות בסכין של גוים אסור אעפ"י שסתם כלי גוים אינם בן יומו חורפי' מחלי' ליה והוי נ"ט לשבח אבל חתך קפלוט או כרוב אין צריך רק הדחה ואין צריך ס' כמוהו. נראה לרבי' אשר דאין למחות לנוהגים היתר מבצלים ושומים וכרתי כ"א חלתית וצנון סתם כלי גוים אינם בני יומן משום ספק ספיקא ספק אם נשתמשו בו ביום ואת"ל נשתמשו שמא בדבר פגום.
<h2>דף לט:</h2>
פסק הרוקח דבשר ביד גוי אפילו בחותם אחד כשר.
חלב שחלבו גוים ואין ישראל רואהו אף במקום שאין בהמה טמאה בעדר אסור דלא ליפוק מיניה חורבה ופורץ גדר יש' וכן כתב רש"י וגם ר"ת היה מתיר לר' אליעזר משזינא שהית[ה] השפחה חולבת בלא ראיה אע"ג שהיה הדבר מכוער לעשות לכתחילה (ומו') [ואו'] רבינו שר שלום גאון היכא שיודע שאין דבר טמא בעדר שמותר וגם רבינו שמחה התיר בסדר עולם שלו חדא שאין דבר טמא בדיר ועוד דמירתית הגוי.
<h2>דף מ.</h2>
אם מלח שחוטה בהדי נבלה אפי' בכלי מנוקב השחוטה אסורה כדאמרי' לרבות צירן ורוטבן וציר דגים דרבנן ולפיכך קונין דגים מלוחים מן הגוי אע"ג דספק שמא מלחו עם טמאים וציר דגים דרבנן כדאי' שילהי פ' אין מעמידין [מ' ע"א] אמנם תבא מארה לאיש שרואה דגים טמאים עם טהורים ביחד וקונה אותם ועליהם נאמר [הושע י"ד] ופושעים יכשלו בם. פסק המיימוני דאין לוקחים דגים מלוחים מרוסקים אא"כ ראשו ושדרו וזנבו קיים.
<h2>דף סו.</h2>
כתב בסמ"ג כבש ואיל ורחל כולן מין במינו ושם אחד להם. כתב רשב"ם מין במינו במשהו דקי"ל כרבא [ע"ז ס"ו ע"א] דבתר שמא אזלינן. חמרא חדתא וענבים ב' מינים ושאור ועיסה ב' מינים ושור ואיל ועז ג' מינים הם וכן מיני דגים ועופות שחלוקי' בשמן בין טהורים בטהורים בין טמאים בטמאים ב' מינין הם אבל ביצי עוף בביצי עוף של מין אחר הוי מין במינו ושומן הלב ושל הדקים מין אחד שומן הצלעות והחזה והאליה ושומן בירך בשר הוא ומקרי בשר ולא חלב וכל מין ומינו סלק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו.
<h2>דף סו:</h2>
פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאוכלו בכותח היינו בתנורים קטנים אבל בתנורים שלנו מותר לאפות פת עם צלי ועל זה סומכין שאופין פת עם פשטיד"א או פלאדין והא דרבא במס' ע"ז [ס"ו ע"ב] בת תיהא משמע דריח לאו מילתא היא היינו דוקא בדיעבד ועובדא דלוי [פסחים ע"ו ע"ב] בגדי ודבר אחר דיעבד (ו)הכשיר ודווקא בתנורים שלהם ופיהם למעלה דלא מפטם ובת תיהא לא מפטם. (א"נ) [א"כ] יפה לפר[ו]ש מזה (לככחלה) [לכתחלה] ואותן שעושין לכתחלה דוקא כשהפשטיד"ה מכוסה דהוי כמו פת (חטה) [חמה] וחבית מכוסה ומרחיקים הפשטיד"ה שלא יזוב משומנה תחת הפת ורש"י ורי"ף פסקו כלישנא דמתיר אבל העולם נהגו איסור באפיית פשטיד"א עם פלדו"ן אבל אחת מהן עם פת לא. והתיר ר"ת חמץ ומצה שנאפו יחד בתנור דהא לחמי תודה חמץ ומצה ולא לישתמיט למימר דצריך ב' תנורים או זה אחר זה וטוב לעשות סימן על הפשטיד"ה בשר ועל הפלדין גבינה.
<h2>דף סז:</h2>
אמר רבא נ"ט לפגם מותר הלכך נראה אם בשלו בשר בקדירה של חלב או בשר בקדירה של גוים ואנו יודעים בודאי וברור שלא בשלו בה באותו יום מותר ואני הקטן מעיד שכל רבותי' שבשפירא רבי' שמרי' רבי' יצחק והרב ר' מאיר והר"ר אברהם והר"ר יצחק הלוי ומורי הגדול הריב"ק ואבא מרי הריב"ק אין מתירים נ"ט לפגם משום גדר אעפ"י שעל פי ההלכה מותר ויש שהיו רוצים [לומר] שאין להתיר נותן טעם לפגם בכלי גוים.
<h2>דף סט.</h2>
מעשה שנמצא עכבר בתוך שומן מהותך אם שפכו מיד יום יום שומן בתוכו שהעכבר מנענע ובא ממקום למקום הכל אסור ואם קשה יטלו כדי אצבע סביב והשאר כשר אשר"י [תשובות כלל כ' סימן א'].
וכללא הכי דביצה של עוף טמא או ביצה טהורה שיש בה אפרוח או ביצה שיש בה דם שנתבשלו עם ביצים אחרים בקליפה ובלא קליפתה הכל אסור עד שיהיה בו ס' מן ההיתר. ופר"ת דמן הדין ביצת עוף טהור אסור משום אבר מן החי אלא שמתיר הכתוב בפ' שלוח הקן [עי' ק"מ ע"א] תקח לך בראוים לך ומקרא דבת היענה לאסור חלב של בהמה טמאה ודבש דבורים מותר פר"ת לפי שאינו יוצא מגופו אלא שמביאים עשבים בפיהם ומקיאות בכוורת למצוא לאכול בימות הגשמים ומה שאנו מוצאים איברים של דבורים בתוך הדבש אין להם טעם ואין לאסור דהוי להו כרגלי חמור דמותרים ודבש בכל דבר הוי נ"ט לפגם.
<h2>דף עו.</h2>
דיני ביטול בשר בחלב אם הכניסו כף חולבת תוך קדירה של בשר רותח או להפך יש לשער מכל מה שנכנס בקדירה שאין לשער כמה יצא ממנה אבל מה שלא נכנס בקדירה אין צריך לבטל אפילו היא של מתכת. הרי לך ו' דינים, א' כף חולבת בת יומא בקדירה של בשר אם יש שם ס' ממה שתחב בקדירה הקדירה והתבשיל מותרים והכף אסורה מפני שבלוע מבשר בחלב ואם אין ס' בקדירה הכל אסור אפילו בהנאה ואסור ליתן לשפחה או לכלב והכלי שנאסר מותר להשתמש בו צונן. ב' אם אין הכף בת יומא הכל מותר אפילו אם אין שם ס' אבל הכלי מ"מ אסורה. ג' כשבא החכם להתיר האיסור שנפל בס' צריך לחקור אם לאחר שתחב הכף בקדירה נתנו בו מים בקדירה שמתחלה לא היה בו שיעור ונאסר (המים) [הכל] ומים ששמו אח"ך אין מצטרפין. ד' אם נשפכו המים שבקדירה וספק היה בו ס' אם לאו לדברי (רש"י) [ר"ת] דנראה טעם כעיקר דאורייתא דנין להחמיר נפיק ליה ממשרת והיכא דספק ואינו יודע לשער שאינו בקי אינו קרוי ספק ואין להתיר אפילו (לפר"ת) [לפירש"י] דפי' טעם כעיקר דרבנן ס"ל משרת אסמכתא. ה' אם בשל בקדירה של איסור אם היא בת יומא התבשיל כולו אסור שהרי אין בתבשיל ס' מן הקדירה דמשערינן כאלו כל הקדירה כולו חתיכה דאיסורא דלא ידעינן כמה בלעה ודיינינן לחומרא אבל אם אין הקדירה בת יומא התבשיל מותר דנ"ט לפגם מותר אבל לכתחלה אסור לבשל בקדירה אע"ג שנותן טעם לפגם כדאי' שלהי ע"ז דגזרינן שאינה בת יומא אטו בת יומא. ו' כתב רבי' ברוך שצריך לחקור אם הוחמו מים או דבר אחר בתוך הקדירה שאינה בת יומא כשחכם בא להתיר תבשיל המבושל בתוכו יש לחקור אם הוחמו בו חמים בו ביום או מעת לעת. שכך שוים המים כמו אם היה איסור ונעשית הקדירה בת יומא שכל המים נעשו נבילה כיון שלא היה ס' מפליטת הכלי שבכל (הקדירות) [הקדירה] וחזרו ונבלעו אבל היתר בהיתר אין הדין כן כגון בשר בכלי של חלב או איפכא אין הדין כך לפי שיש בהן ג' נותני טעם הטעם הראשון נכנס בכלי ומשם במים וחזר ונבלע בכלי הרי ג' להתיר. בצרפת נוהגים נ"ט לפגם מעת לעת ומיהו בזה המלכות כרש"י ור"ת לינה אחת וריב"ם אחיו של ר"ת לילה אחת.
<h2>דף עו:</h2>
ושפוד שצלו בו בשר שלא נמלחה או שלא שהתה כדי מליחה השפוד אסור וצריך ללבנו ואם של עץ ישרף. ויזהר [שלא] (ש)יתחוב הסכין בבשר הצולה שלא שהה כדי מליחה לראות אם צלוי ואין לתחוב סכין בכבד בשעת צליה משום דכולו דם. סכין ששחטו בו וחתך בו רותח אסור בכדי קליפה אך משום פעם אחת אין חששה רק שלא יהי' מלוכלך בדם והמימוני כתב ישחיזנו או ינעצנו י' פעמים בקרקע.
